תחקיר
קובי מימון, אשתו והעיתונאי: למה עזב הטייקון החשאי את הארץ?
אין הרבה טייקונים שיש להם שני חברים קרובים בממשלה, ועוד משתי מפלגות שונות, שגם החזיקו עד לאחרונה עיתון של מפלגה נוספת שיש לה שר בממשלה. למעשה,יש רק אחד כזה. קוראים לו קובי מימון והוא כנראה אחת החידות העסקיות הגדולות בישראל.
מימון הוא הטייקון היחיד ששניים מתוך כעשרים שרים בממשלה מנועים מלקבל החלטות בענייניו. הוא חבר מאוד קרוב של שר האוצר משה כחלון, של שר הרווחה חיים כץ ומקורב גם לשר הפנים אריה דרעי.
כמה קרוב? כחלון הודיע אחרי הבחירות בניגוד להצהרתו המוקדמת כי לא יעסוק במתווה הגז בגלל חברותו הקרובה ורבת השנים עם מימון. הוא אפילו העיד מטעם מימון במשפט הקשור בחייו האישיים. חיים כץ גם הוא נמנע מעיסוק במתווה הגז ואף מחזיק במניות ישראמקו בשווי המוערך בעשרות מיליוני שקלים. כץ גם חשוד במסחר במידע פנים במניות החברה של קובי מימון ביחד עם אחד ממקורבי מימון עצמו. במקביל, הוא חשוד בפלילים גם בפרשה אחרת בתעשיה האווירית.
גם עם אריה דרעי, שחשוד בעצמו בפרשת שחיתות שאינה קשורה למימון, וכבר הורשע בעבר בפרשה אחרת וריצה מאסר, יש למימון קשרים טובים. זאת, שכן מימון החזיק עד לאחרונה את העיתון יום ליום של מפלגת ש"ס. מימון רכש את העיתון הזה ב-2003 לבקשת הרב עובדיה יוסף. היועץ של דרעי אמור היה להתמנות לדירקטור באחת מחברות חיפושי הגז של מימון, אך בסופו של דבר לא מונה בעקבות ביקורת ציבורית וכדאי גם להזכיר שדרעי סיפק שירות לאחד הלקוחות הגדולים במשרד של עורך דין פיני רובין, שהוא איש סוד חבר קרוב ועורך דינו של קובי מימון באופן פרטי ושל חברות קבוצת אקויטל. בנו של פיני רובין אף ניהל את החברה של מימון בעבר. דרעי מסרב אגב לחשוף עד היום מי הלקוח של רובין שלו ייעץ אבל מכחיש בתוקף כי הוא קשור למימון.
מימון נחשב (זכרו את המילה הזו, כי עוד נחזור אליה) לבעלים האמיתי של אחת הקבוצות הגדולות במשק – קבוצת אקויטל שמחזיקה במאגר הגז תמר ביחד עם יצחק תשובה, כמו גם בעתודות נדל"ן גדולות ובחברת נצבא. רבות מהתחנות המרכזיות בישראל נמצאות בבעלותה של נצבא – כולל התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. אקויטל היא גם הבעלים של מתחם איירפורט סיטי ויש לה בין השאר גם בנייני משרדים שונים ופרויקט מגורים גדול בראש העין, וזו רק רשימה חלקית. בסך הכל, לפי הבורסה, שווי קבוצת אקויטל (שמחזיקה בשרשור בנכסים האלה ונסחרת בבורסה) הוא כ-1.3 מיליארד שקל, ושווי הנכסים שבהם מחזיקה החברה מגיע לגובה של יותר מ-10 מיליארד שקל.
מה זה אומר "נחשב לבעלים של אקויטל"? מצד אחד, השרים נמנעים מלקבל החלטות בעניינו; מצד שני, הוא טוען שהוא רק יועץ בקבוצת החברות הענקית אקויטל, שכוללת את נצבא ואת נפטא ואת ישראמקו ועוד שורת חברות, ושהוא כלל לא הבעלים שלה ובטח שלא טייקון. מימון טוען (באמצעות עורך דין רובין) כי מי שמחזיק בה באמת הוא חבר ילדותו הקרוב ושותפו רב השנים חיים צוף: "קובי מימון אינו בעל שליטה בישראמקו השותפה במאגר תמר אלא בעל השליטה בישראמקו הוא חיים צוף. הקשר של מימון לקבוצת החברות אליה משתייכת ישראמקו נובע מהעובדה שהוא שימש משך שנים ארוכות, לרבות בתקופת ההכרזה על תגלית תמר והתקופה שבה כיהנה ועדת שישנסקי, כיו"ר דירקטוריון בחברות בקבוצה. כיום משמש מימון יועץ לחלק מהחברות בקבוצה. דא ותו לא. מבנה השליטה בחברה הינו מידע פומבי המפורסם על ידי החברות הציבוריות בקבוצה במשך שנים ארוכות. מרשינו מתקשים להניח שמר כחלון אמר דברים שונים בנוגע להנ"ל. מכל מקום, הדרך הראויה לברר את כוונתו של מר כחלון היא לפנות אליו ולקבל את התייחסות".
אבל נראה שאין שמישהו שמאמין לסיפור הזה.
רק לאחרונה קבע השופט בנימין ארנון מבית המשפט המחוזי מרכז שקובי מימון הוא בעל השליטה בחברת נצבא שבבעלותה התחנה המרכזית החדשה. אם תשאלו את בכירי הכלכלה הישראלית מי הוא בעל השליטה בקבוצת אקויטל, רבים מהם יגידו שמדובר במימון. כך יאמרו גם אנשים רבים שעשו עמו עסקים או עבדו אצלו לאורך השנים. בתקשורת מתייחסים אליו כבעל השליטה כבר שנים או כבוס שעל פיו יישק דבר, ואפילו בעולם הפשע נראה כי כבר הבינו את הענין כי כשראש ארגון הפשע אסי אבוטבול רצה לסחוט את הבעלים של פרויקט שער הים בנתניה, עליהם נמנית קבוצת אקויטל, הוא הגיע ישירות לשיחה עם מימון בליווי 15 ביריונים.
אם לא די בכל אלה, הרי שאפילו רשויות החוק בישראל לא קונות את גרסתו. ברשות המסים, למשל, חושדים זה שנים שמימון הוא בעל השליטה האמיתי באקויטל וכך גם ברשות ניירות ערך. בכיר ברשות המסים אישר בעבר בשיחות סגורות כי הוא חושד במימון ומבחינתו עומדת ותלויה חקירה בעניין זה. יואב יצחק מדווח באתר ניוז 1 כבר חודשים ארוכים על חקירה משותפת למשטרה לרשות ניירות ערך, לרשות למניעת הלבנת הון ולרשות המסים, אבל אף עיתון לא מדווח על כך מלבדו, ולא נראה שמשהו זז כל השנים האלו.
בעבר אמר אבי ארדיטי, מי שהיה ראש מחלקת חקירות ברשות המסים, את הדברים הבאים על מימון: "מצאנו שבפקיד שומה האזרחי – הצהרת ההון של קובי מימון הייתה מגוחכת במיוחד. אז העברנו את זה לטיפול של יחידת החקירות תל אביב באחריות רוני חכם". הוא אמר את הדברים כשנחקר במשטרה בפרשה שבה נשלח אחד מבכירי רשות המסים דוד ואנונו למאסר אחרי שהתברר שנטל שוחד. תחילה הואשם ואנונו כי ניסה לשחד גם את מימון אך הוא לא הורשע בכך בסופו של דבר. ועל הפרשה הזו עוד נכתוב בהמשך.
כיצד יתכן שיש חקירות נגד מימון כל כך הרבה שנים ועד היום הוא לא נחקר באזהרה אפילו פעם אחת ואינו חשוד בדבר באופן פורמלי? בעיקר כי לרשות המסים אין שום יכולת להתמודד עם טייקונים גדולים וקל לה הרבה יותר להתמודד עם נהגי מוניות או מובילי רהיטים שמעלימים הכנסות. ראוי להזכיר בהקשר זה שמי שאחראי כיום על רשות המסים מתוקף היותו שר האוצר הוא משה כחלון. ובכל זאת, זה לא יכול לשמש ההסבר לבדו, משום שגם לפני מינויו של כחלון איש לא טיפל בתיק מימון.
יום אחד בחודש מאי 2010 הדהים מימון את שוק ההון הישראלי כשהתפטר מכל תפקידיו כיו"ר בחברות ציבוריות, ופורסם כי בכוונתו לעזוב את הארץ. הוא לא הלקוח היחיד של פיני רובין שעשה את זה. קדמו לו עידן עופר ועוד הרבה לפניהם עשתה את זה לפרק זמן מסוים גם שרי אריסון. אמנם כשטייקונים עוזבים מרבים לדבר סביבם על שנאת עשירים בארץ. אבל למעשה פעמים רבות הסיבה היא פשוטה יותר: הם עושים זאת משיקולי מס, שכן אם יוכיחו לרשות המיסים שהם שוהים מעבר לים במשך תקופה הנדרשת על פי חוק, יוכלו להיות מוגדרים כתושב חוץ כלומר לנתק את התושבות מישראל ולכן לא לשלם כאן מסים על הכנסתם.
אז איפה מימון כן משלם מסים? בעבר נשאל עו"ד פיני רובין על ידי כותבת כתבה זו היכן מימון משלם מסים אם אינו עושה זאת בישראל, אך הוא סירב להתייחס לכך.
מה שכן ידוע הוא כי לפי דיווח של חברה אחת שבה הוא מימון מופיע באופן רשמי כיו"ר הדירקטוריון וכבעל השליטה – חברת הנדל"ן הקטנה פוליגון – מימון מצהיר שהוא נתין של ישראל והולנד והמען הרשמי לשליחת מכתבים למימון הוא בכלל באנדורה.
בהחלט יתכן שמימון התאהב בקטלנית שהיא השפה הרשמית בנסיכות הקטנה שממוקמת בדרום מערב אירופה בין צרפת וספרד. יכול להיות שהייתה זו העובדה שתוחלת החיים הגבוהה יחסית בנסיכות היא שמשכה אותו למקום. אבל לא יהיה זה מופרך להעריך שהבחירה באנדורה ככתובתו הרשמית של מימון, גם אם אינה זו שבה הוא מבלה את עיקר זמנו – נובעת מהעובדה שאנדורה ידועה כמקלט מס.
מקובי מימון נמסר בתגובה: "למר מימון אין כוונה או עניין לשוב ולהתייחס לשקרים ממוחזרים של צדדים אינטרסנטיים, העולים כדי לשון הרע מובהק, והוא שומר על זכותו להגן על שמו הטוב מפני כל פרסום דיבתי".
תחילת הדרך
אוקטובר 1984. האינפלציה משתוללת, פרשת ויסות מניות הבנקים בעיצומה וידיעה מרכזית בשער של העיתון ידיעות אחרונות מבשרת על "המוח היהודי שממציא פטנטים בכדי להתגבר על איסור מטבע חוץ". מס הכנסה ומשטרת ישראל חשפו שיטות מתוחכמות להברחת מאות אלפי דולרים ואולי אף יותר לחו"ל, נכתב שם. המוח, כך מתברר כבר בפסקה השנייה, היה לא אחר מאשר קובי מימון (אז בן 28) וחברו חיים צוף הצעיר ממנו בשנתיים, שניהם תושבי פתח תקווה. השופט הוציא למימון ולצוף צו מעצר לשבועיים. בראיון עם חיים צוף ב-2013 הוא סיפר על המעצר הזה: "קודם כל אני רוצה להבהיר שפרשת המעצר לא השפיעה עלינו בשום אופן. ב-1984 היה פיקוח על שוק מטבע החוץ. אמרו שהוצאנו כספים מישראל ללא אישור, אבל הדברים האלה התגלו כבדויים. זה היה פשוט עניין של כספים שיצאו במועד מסוים וסחורה שהגיעה במועד מאוחר יותר. לא הוגש שום כתב אישום".
חיים צוף מספר כי הדבר כלל לא השפיע על מימון – אבל נראה כי מאז ועד והיום מימון עשה הכל כדי לשמור מרחק מהתקשורת. נסו לחטט בכל הארכיונים האפשריים ותתקשו עד מאוד למצוא מגוון תמונות של מימון. תתקשו אף יותר לאתר סרטוני וידאו שבהם הוא מופיע. הוא לעולם אינו מתראיין, והוא גם לא עושה כמעט שיחות רקע עם עיתונאים. מימון גם לא מבלה עם האלפיון העליון בשום ארוע נוצץ ומתוקשר. קובי מימון הוא איש שנראה כמסתתר כבר שנים. אפילו ב-2009 כאשר התגלה מאגר הגז הגדול בתולדות ישראל עד אז, מאגר תמר (היום השני בגודלו אחרי מאגר לויתן), בזמן שיצחק תשובה שותפו קפץ מכלי תקשורת אחד לשני חוגג את נצחונו, מצטלם על רקע של דגל ישראל ומדבר על ציונות, קובי מימון הקפיד להישאר מאחורי הקלעים. זאת למרות שישראמקו בעלת נתח מניות גדול במאגר הזה יותר מקבוצת דלק של יצחק תשובה.
האסטרטגיה התקשורתית הזו מאוד משתלמת לו. תוכניות התחקירים בטלויזיה מתקשות להתמודד עם אנשים כמותו, והפעם לא מדובר אפילו על הלחצים שמפעילים הטייקונים על בעלי רשתות הטלוויזיה. העיתונאים מתקשים להשיג את הדבר החשוב ביותר לכתבה טלויזיונית: הויז'ואלס, אותם קטעי וידאו שאפשר יהיה לבסס עליהם כתבה. זו אחת הסיבות שלטלוויזיה יהיה קל הרבה יותר לטפל באנשי עסקים דוגמת ענבל אור שאוהבים להיות תחת הזרקורים, מאשר בבעלי ההון האמיתיים שמשפיעים על הכיס שלנו דוגמת מימון או שאול אלוביץ', מי שכעת חשוד בפלילים בפרשת בזק ומקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו. האם ראיתם אי פעם תחקיר על אלוביץ' או כל כתבת עומק עליו באחד הערוצים עד שהסתבך לאחרונה?
סיבה נוספת לכך שלא תמצאו כתבה עליו בתוכניות התחקירים נוגעת לעובדה שלמרות שמימון עתיר יריבים, במיוחד מקרב מי שעשו איתו עסקים לאורך השנים, כולם מסרבים בתוקף לדבר – אפילו בזהות מטושטשת. אחד מהם אמר: "קובי יידע מי מדבר עליו. אני לא סומך על אף אחד. גם אם אני מטושטש והקול מעוות".
מתי כן תזכו אולי לראות עליו כתבה טלוויזיונית? כשכרמלה גרושתו תחליט לדבר. אבל נראה כי התרחיש הזה כבר לא סביר כל כך. אחרי שנים של סכסוך משפטי, ואחרי שהפסידה לו בבית המשפט לענייני משפחה וערערה על ההחלטה, הגיעו השניים לאחרונה להסדר לפיו תקבל מימון וילנסקי כמה מיליוני שקלים מבעלה לשעבר. קשה לדעת מה כולל ההסדר הזה, אבל בהחלט ייתכן שהוא כולל גם התחייבות מצידה שלא לדבר בעניינו יותר עם התקשורת. מלכתחילה בכל מקרה לא בטוח היה שהידע שברשותה רב כל כך, שכן מימון לא שיתף את כרמלה אם ילדיו לא רק בממון שברשותו (ועל כך בהמשך) אלא גם במידע שנוגע לעסקיו. כרמלה מימון וילנסקי סירבה להגיב לנאמר בכתבה זו.
הקלטה ראשונה: "אני זוכר את הבית הזה… הוא נרשם על שם הילדים ועשה קומבינציה". השיחה הראשונה בין וילנסקי מימון ויובל רן
עוד אדם שגם הוא יכול לפצח את המחסום הטלוויזיוני הראשוני לפחות אך מסרב בכל תוקף להתראיין הוא איש העסקים פושט הרגל שברח מהארץ יובל רן. בשנות ה-90 היה רן אחד הכוכבים הנוצצים ביותר בבורסה הישראלית, כשהיה הבעלים של קבוצת "קווי אשראי". ב-1997 נקלעה החברה שבראשה עמד לקשיים. קובי מימון הפך באותה תקופה לשותפו בחברה – זה הצעד שבזכותו הפך לבעלים במאגר תמר ולטייקון גז. כאשר קווי אשראי קרסה סופית ולא עמדה בהחזר חובותיה ברח רן לחו"ל – תחילה לאמסטרדם ובהמשך לארה"ב, שם הוא מתגורר עד היום. בשוק סברו כי גם מימון לא ידע על מקום המצאו של רן, וכי הוא ברח גם ממנו.
אלא שלפני כמה שנים חשף העיתונאי לשעבר סיון איזסקו בכלכליסט כי רן עבד בעסק ששייך לקובי מימון ביוסטון עד שהשניים הסתכסכו באמת. זה קרה בשנת 2009 זמן קצר אחרי מציאת הגז במאגר תמר.
את סיפור המעשה שבסופו החליט מימון לעזוב את הארץ אנחנו חושפים כאן עכשיו לראשונה.
כשכל אחד מונע מהאינטרסים שלו, יובל רן וכרמלה וילנסקי מימון מסרבים להתראיין בתקשורת. אותם אינטרסים, שאפשר לפרש כאינטרסים כלכליים וכאינטרסים של נקמה, הובילו את השניים לנסות ולשתף פעולה בשנת 2012. כרמלה, מצידה, כבר היתה עסוקה בגיבוש תביעת הגירושין שתגיש נגד מימון, ורן הפציע רק כמה חודשים קודם לכן בישראל והחליט לשתף פעולה עם מפרק קווי אשראי – מי שמונה 13 שנים קודם לכן בעקבות קריסתה של הקבוצה של רן ושל מימון, וניסה לדאוג כי הכסף יוחזר לנושי החברה אך לא הצליח להפוך את חשדותיו נגד מימון וצוף לכדי הוכחות ברורות.
וכך, 15 שנים אחרי שראו זה את זו בפעם האחרונה, החלו כרמלה ורן לשוחח בטלפון ולהתכתב בפייסבוק על קובי מימון, מי שכעת היה מעין אויב משותף. כרמלה הייתה בטוחה שמדובר בשיחות שאיש לא יידע על קיומן, אלא שכעבור שנתיים נכונה לה הפתעה: רן הגיש את צילומי השיחות שלהם בפייסבוק ואת הקלטות שיחות הטלפון לבית המשפט, במסגרת הליך משפטי שבו תבע את מפרק קווי אשראי על ההסדר שאליו הגיע עם קובי מימון.
כ-100 צילומי מסך ויותר מ-20 הקלטות הגיש רן לבית המשפט. מאלו לומד הקורא והשומע בעיקר על רצון הדדי של השניים למקסם את הרווחים שלהם ממימון. חלק מההקלטות האלו נחשף בעבר על ידי העיתונאי שוקי שדה מדה מרקר אבל חלק נוסף שאנחנו חושפים כעת מגלה את גרסת השניים באשר להשתלשלות העניינים שהובילה לעזיבה המפתיעה של מימון את הארץ.
הטלפון מהעיתונאי בישראל
ערב אחד בדצמבר 2009 צלצל הנייד של יובל רן ביוסטון. על הצג הופיעה הקידומת 972 שמלווה במספר שאינו מכיר. במשך השנים מאז ברח מישראל ב-1997 כשהוא משאיר אחריו את חברת קווי אשראי הקורסת ועשרות נושים זועמים, הקפיד שלא לענות למספרים לא מזוהים מהארץ. הפעם, מסיבה לא ברורה, חרג ממנהגו. הוא לא העלה על דעתו מי מחכה לו בצד השני. לא היה זה קרוב משפחה או חבר, וגם לא אף אחד שהוא חייב לו כספים.
"הוא אומר לי 'שלום אני עיתונאי של כלכליסט קוראים לי סיון איזסקו. אני רוצה לבדוק איתך כל מיני דברים'", מספר יובל לכרמלה בהקלטה. "את יודעת מי עשה את זה, בן ארי, מוטי בן ארי (אחד האנשים קרובים לקובי מימון שמנהל את תיק ניירות הערך שלו ונעצר ונחקר כיום בחשד לסחר במידע פנים ביחד עם השר כץ – ש"ש). הוא צלצל לסיון, אבל סיון קלט שמשתמשים בו. הוא הגיע לישראל והפך עליהם. הוא הוציא כתבה שקובי מימון וחיים צוף שודדים את ישראמקו (רן אומר בהקלטה שודדים. איזסקו כתב במקור כי בעלי העניין כלומר חיים צוף וקובי מימון חוגגים על ישראמקו – ש"ש). ואז נהיה טירוף וקובי נכנס ללחץ אימים הוא לא הבין מה קורה לו. כל מה שניסה לעשות התהפך השולחן. ואז הוא בא אלייך… ואז הוא נכנס ללחץ. עד אז החיים היו שקטים ואז הוא בא אליך".
מוטי בן ארי לא מסר תגובה לדברים.
הדברים של רן לא היו מדויקים לגמרי. איזסקו היה זה שהחליט שברצונו לעשות כתבה על קווי אשראי על יובל רן ועל קובי מימון. הציע את זה לעורכיו בכלכליסט במסגרת הצעת רעיונות לכתבות למוסף החדש – ולאחר שהחל לחקור בנושא איתר מקור בקבוצת ישראמקו שהחל להזין אותו בחומרים. במיוחד על יובל רן ועל מקום מושבו והתנהלותו בארה"ב.
אבל מה שכן היה מדויק הוא שאיזסקו תכנן לפרסם תחקיר שיתמקד בהתנהלות רן (והוא כתב גם על כך בסופו של דבר ועת היה ביוסטון תיעד אותו מרחוק) אך בעקבות השיחה עם רן ועיון נוסף בכתבות אכן השתכנע כי מוקד התחקיר שלו צריך להיות מימון וקבוצת החברות בשליטתו. בעצם היה זה איזסקו שגרם לרן לדבר – מה שפתח את תיבת הפנדורה ובה מה שנתאר פה מיד.
הקלטה שנייה: יובל רן: "הם יכולים להוכיח שהוא (מימון) הבעלים של הכל"
כרמלה מיד הבינה על מה מדבר רן. היא השיבה לו: "הוא (קובי מימון -ש"ש) אמר שחייב לעזוב שיושבים עליו ממס הכנסה והוא לא יכול להכנס לפרטים. זה היה בפברואר אולי מרץ. והוא אמר שחייב לסדר עניינים של הילדים כי אחרת לא יהיה כי גם ככה לא הכל רשום על השם שלו אם יקרה לו משהו אם לחיים ושהכל יהיה בסדר והוא ישב עם פיני רובין שעות על גבי שעות ועם הכל. ושהוא חייב לעזוב וחייב לעזוב וחייב לעזוב".
מימון מגיש קובלנה פלילית
הכתבה שפורסמה בכלכליסט הייתה בשעתו אחד ההישגים הגדולים של איזסקו, שהיה עדיין כתב צעיר יחסית, וגם אחד ההישגים הגדולים של עיתון כלכליסט שחנך את המוסף השבועי שלו עם אותה כתבת תחקיר ועם ראיון ראשון עם יובל רן 13 שנים אחרי שברח מהארץ. מה שאיזסקו לא ידע כשהתחיל לעבוד עליה הוא שהכתבה הזו עתידה לסבך אותו ובגדול.
אחרי הכתבה הראשונה שלו פירסם איזסקו טור על "מאחורי הקלעים" של העבודה על הכתבה. בטור הזה הוא מתאר כיצד נסע ליוסטון ואסף חומרים על רן ואז כשהגיע לארץ התקשר לרן ולמד על תמונה שונה משהיתה לו במקור. איזסקו כתב כך:
"מיד לאחר שיחות הטלפון עם צילי (צילי רן, אשתו של יובל רן – ש"ש), קיבלתי טלפון מאותו גורם – שזהותו כאמור תישאר חסויה – ששאל: 'למה דיברת עם צילי? על מה דיברת איתה? מה היא אמרה לך?'". ולאחר מכן הוא מספר על שיחה נוספת שנערכה עם רן "במשך כל אותן חמש שעות שיחה עם יובל התקשר אליי הגורם הנ"ל שבע פעמים ברצף בשיחה ממתינה – ככל הנראה רצה לברר על מה אני מדבר עם יובל. כמובן, לא עניתי לו, המשכתי לשוחח עם יובל – השיחה היתה מרתקת".
הקלטה שלישית: וילנסקי מימון: "אני יודעת שחיים כץ קנה מניות ישראמקו והתעשר מזה. אני יודעת. כולם יודעים"
הלחץ בכלכליסט היה גדול, כפי שסיפר לנו מקור שעבד במערכת באותה תקופה שבה איזסקו הקדיש את מרצו בעיקר לכתבות על מימון. נוסף לכך אירוע שנראה כמו ניסיון פריצה לביתו של איזסקו. בהנהלת העיתון חששו. הם שכרו חברת אבטחה שתבדוק האם הותקנו מכשירי ציתות בביתו, העמידו לו טלפון נייד חלופי ומאבטחים שילוו אותו. זאת למרות שלא היתה כל ראיה שהדבר קשור לעבודתו של איזסקו וכמובן שגם לא לקובי מימון. בהנהלת כלכליסט גם הציעו לאיזסקו ללון בבית מלון במשך כמה ימים אבל איזסקו סירב. יואל אסתרון וגלית חמי לא מסרו את תגובתם לדברים עד לפרסום הכתבה הזו. למרות פניות חוזרות ונשנות, סיון איזסקו סירב להגיב לדברים.
נדגיש: לא היתה שום אינדיקציה לכך שהפריצה קשורה בקובי מימון וגם אין אינדיקציה שכזו עד היום, אך יש בדברים אלה כדי להעיד על הלך הרוח בעיתון הכלכלי. הצמדת מאבטחים לכתב נחשבת מעשה חריג למדי.
ב-19 בינואר 2010 הגיש קובי מימון קובלנה פלילית נגד איזסקו. במקביל חברת יואל הגישה נגד איזסקו תביעה בגין הוצאת לשון הרע. המטרה נראתה ברורה: להשתיק את איזסקו. זה נראה כך לא רק בגלל שמימון בחר לתבוע רק את העיתונאי ולא את הגוף שפרסם את הכתבות שלו לאחר שעברו ייעוץ משפטי קפדני, אלא גם כי בחר לעשות זאת באמצעות קובלנה פלילית – הליך חריג, שכן זהו הליך משפטי רגיל אבל בסופו עלול הכתב להיות מורשע בפלילים ולא נדונה רק סוגיה של פיצוי.
הטענה המרכזית של מימון בקובלנה שהגיש היתה על שאיזסקו טען שקבוצת אקויטל שלו. הדבר מעט אירוני נוכח העובדה שהיום אין כמעט כתבה שמתפרסמת בתקשורת שבה מימון אינו מופיע כבעל השליטה בישראמקו וזאת, כאמור, למרות שבעל השליטה המוצהר בה הוא בכלל חברו הטוב חיים צוף.
עם זאת למימון עצמו הקובלנה הפלילית כבר לא ממש עזרה גם אם הוסיפה לאלמנט הלחץ והפחד של כלכליסט, שכן האוניה כבר הפליגה. כלכליסט מימן ייעוץ משפטי לאיזסקו, רשות המיסים ורשות ניירות ערך פתחו בהמשך בחקירת הדברים שאיזסקו תיאר ואף ביקשו את עזרתו לגבי החומרים שאסף ועמדו בבסיס הכתבות שפירסם, ואיזסקו המשיך לפרסם כתבות תחקיר נוספות על מימון ועל החברות בשליטתו.
הקובלנה הפלילית וההליך המשפטי מול איזסקו התאיידו להם. הם הסתיימו בהסכמה בין איזסקו למימון כאשר הכתבות של איזסקו בכלכליסט נותרו על כנן מבלי ששונתה בהן מילה או מבלי שנדרש להתנצל.
אז מה כן סוכם בבוררות? אי אפשר לדעת, שכן שני הצדדים מסרבים לדבר על כך. איזסקו עזב מאז את התקשורת, ולא רק שהוא מסרב להתייחס לתוצאות הבוררות – הוא גם מסרב בכל תוקף לדבר על אותה תקופה שהותירה בו כפי שמעידים אנשים שמכירים אותו חותם גדול.
הקלטה רביעית: רן: "אם תגידי שהוא (מימון) הוא הבעלים של ישראמקו… באותו רגע הוא בבעיה אדירה"
חקירה ברשות המסים
בפברואר 2010 פורסמה ידיעה בגלובס ולפיה רשות המסים פתחה בביקורת בחברות מקבוצת אקויטל. מימון המשיך לשדר עסקים כרגיל, עד שארבעה חודשים לאחר מכן, ב-6 במאי 2010, הטיל פצצה במגזר העסקי כשכינס את חברי הדירקטוריון של קבוצת אקויטל והודיע להם כי הוא מתפטר מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון בקבוצה ובחברות הבנות שלה ועובר לחו"ל, שם "יפתח את עסקי הקבוצה".
יום לאחר מכן, פרסם העיתונאי יואב יצחק (שמרבה לעסוק בענייני מימון והוא אף העיתונאי היחיד שמדווח באופן עקבי על חקירה שמתנהלת בעניינו של מימון גם בחודשים האחרונים) ידיעה באתר שלו ולפיה הסיבה העיקרית שמימון עוזב בגללה את הארץ היא חקירה סמויה נגדו ברשות המסים.
הידיעה של יואב יצחק הצליחה להכות את בכירי רשות המסים בתדהמה. לקורא התמים זו נשמעת אולי כמו עוד ידיעה על חקירה, אלא שחקירות של רשות המסים לא מגיעות בשלב התחלתי כל כך לתקשורת – הן אמורות להיות סמויות. ברשות המסים לא הבינו כיצד ידע יצחק כי באותו חודש מאי 2010 הפכה הבדיקה של רשות המסים לתיק חקירה, כאשר החומרים הועברו לרון חכם, פקיד שומה חקירות תל אביב.
פרקליטו של מימון, פיני רובין, מיהר לנסות ולקעקע את הקשר שבין החקירה לבין עזיבתו הפתאומית והמפתיעה של מימון. רובין טען כי העזיבה של מימון אינה מפתיעה כלל: "אין לי כל מושג על חקירה גלויה או סמויה נגד מרשי… הקשר שמנסים ליצור בין חקירה לכאורה לבין העזיבה לא הגיוני", אמר, והוסיף כי "נסיעתו אינה סוד, הוא לא מתחבא מאף אחד. כשייסע הוא יודיע לכולם באופן מסודר איפה יגור ולאן לשלוח אליו את הדואר… והוא אינו מתכוון לוותר על אזרחותו הישראלית".
חיים כץ חברו מצידו טען שאין כאן כל הפתעה ואמר בכלכליסט על עזיבתו: "לא הופתעתי. אני לא יודע מה הוא הולך לעשות בחו"ל. מה זה עוזב את הארץ? גם לבייב עזב את הארץ והוא בארץ".
שנים חלפו מאז 2010 הסוערת. יובל רן השיג את שרצה והשאיר את פרשת קווי אשראי מאחוריו כשהוא לא משלם ולו שקל מכיסו למחזיקי האג"ח של הקבוצה. כרמלה וילנסקי מימון, גרושתו של קובי, הפסידה בתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל הסכם עליו חתמה עם פרידתם שהבטיח לה עשרות אלפי שקלים בחודש, תביעה שבה התגייס גם משה כחלון לעזרת מימון ובא להעיד בבית המשפט. היא ערערה על החלטת בית המשפט, ובעקבות זאת הושג בינה ובין מימון הסדר פיצויים שהביא את הקץ על ההליך המשפטי.
ומימון? הוא ממשיך להסתתר מהתקשורת כמו מאש ואמנם עולה לכותרות מדי פעם בתקשורת הכלכלית (בדרך כלל סביב חברותו עם כחלון שנמנע מהצבעה על מתווה הגז או סביב חברותו עם כץ) אבל הוא עדיין אנונימי כמעט בעבור מי שאינו צורך תקשורת כלכלית. הוא עדיין משלם בישראל מיסים בשיעור שהולם יותר שכיר מאשר טייקון שכן פורמלית הוא אינו הבעלים של אקויטל אלא רק "יועץ" של הקבוצה.
אבל מה קרה לתיק החקירה של רשות המסים נגד מימון? לאן הוא נעלם? האם נכון שרשויות המס וניירות ערך פתחו בחקירה נגד מימון בשנה האחרונה כפי שמדווח העיתונאי יואב יצחק? ואם כן, מדוע רק יצחק מדווח על כך?
על כך בפרק הבא.
