היי, אני שרון שפורר, עיתונאית עצמאית.
לא תכננתי להיות כזאת, אבל ככה יצא.
אחרי יותר מ-20 שנה במקצוע (בעיקר בקבוצת הארץ, ערוץ 10, המקום - פירוט מלא למטה) החלטתי לעזוב את התקשורת הממוסדת - יותר או פחות - כדי לעשות עיתונות כמו שאני מאמינה בה, עיתונות שרואה לנגד עיניה רק את האינטרס הציבורי:
● בלי מפרסמי ענק
● בלי מו״לים בעלי הון
● בלי מילייה שמכתיב את הטון ובסוף דואג רק לעצמו
● בלי אינטרסים זרים שמעוותים את השיקולים המקצועיים
הבעיה היא שכל זה אומר גם בלי כסף.
ועיתונות חוקרת עולה הרבה כסף. לכן גם לא תראו הרבה ממנה בתקשורת. תחקיר רציני לוקח זמן, לפעמים חודשים, ופוטנציאל הרייטינג שלו לא עצום. זאת עבודה ממושכת ומורכבת שדורשת גם עורך או עורכת מקצועיים, וכמעט אין תחקיר שמתפרסם בלי שמאיימים בתביעה או תביעות לשון הרע כדי למנוע את פרסומו, כך שגם ייעוץ משפטי קפדני הוא חובה. וזה עוד לפני שנכנסנו לתמונות שעולות כסף, לנסיעות, לעשרות או מאות פגישות, לתמלול הקלטות. וגם זאת רשימה חלקית בלבד.
לכן אני זקוקה לכן ולכם.
הנה לינק לתמיכה, שתעזור לי להתמודד עם האתגר המורכב הזה
לתמיכה
אם לא עקבתם אחריי באדיקות כמו שעקבתי אחרי עצמי בשנים האלה, הנה רשימה (מקוצרת, יש לומר) של האנשים שהספקתי להסתבך איתם עד היום:
● רני רהב איים לשלוח לי טיל רעל ולטנף עליי בתקשורת עד שלא אצא מהבית. אחרי שפרסמתי תחקיר שעסק בפעם הראשונה וכנראה האחרונה בשיטת האיומים שלו, הוא תקף אותי, התנצל, ובמשך זמן מה הוריד פרופיל. לצערי, זה לא החזיק מעמד. אבל אני, בכל מקרה, המשכתי לצאת מהבית.
● יו״ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה תבע אותי על מיליון שקל. הוא הפסיד בתביעה וחויב בהוצאות אחרי שסירבתי להתגשר איתו. אגב, לשכת עורכי הדין - או יותר נכון, עורכי הדין הרשומים בלשכה - מימנה את ההליך ושילמה במקומו כי אף אחד לא העז לדרוש ממנו להכניס יד לכיס. מפה לשם, הוא כבר לא יו״ר הלשכה, הורשע בפלילים ובימים אלה נחקר בעוד פרשה פלילית שעוסקת בקשריו הפסולים עם השופט בדימוס, נשיא המחוזי תל אביב לשעבר איתן אורנשטיין. גם על זה כתבתי. המון.
● שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן קרא לי בפני קהל של מאות אנשים ביביסטית והמאבטח (החתיך!) שלו כמעט וחבט בי.
● שוטרים כמעט עצרו אותי כשניסיתי להבין איך נחסם שטח ציבורי ליד הבית של יולי אדלשטיין ואשתו אירינה נבזלין, שהיא בתו של האוליגרך לאוניד נבזלין, מבעלי השליטה בקבוצת הארץ. בסוף הם נסוגו מכוונת המעצר והסתפקו בדוח שנתנו לי על הפרת תקנות קורונה, סתם בשביל הפנאן (הוא בוטל. דאאא).
● סוחר הנשים הגדול בישראל דודו דגמי, שהפך לאיל נדל״ן והמשיך לעסוק בפלילים ולפנות באיומים שוכרי נכסים שהפריעו לו לקדם את הפרויקטים הגדולים שלו או של מקורביו, תבע אותי על 1.7 מיליון שקל אחרי שחשפתי אותו. כמו אפי נוה גם הוא הפסיד בתביעה וחויב בהוצאות. דגמי אגב צרח עליי פעם בטלפון שאני שקרנית כי הוא "בכלל לא היה סוחר הנשים הגדול בישראל. בקושי סוחר נשים בינוני". זה לא היה הדבר המפחיד היחיד שקרה לי במהלך העבודה על סדרת התחקירים שפרסמתי עליו ועל החברה המפוקפקת שלו אורבן נדל"ן.
● אלון חסן הציע לשדך לי עובד דור א' בנמל אשדוד להתחתן איתו אם הכתבה עליו תהיה טובה (היא לא היתה)
● אחד האנשים שהיו בעבר הכי חזקים בתחום הנדל״ן בתל אביב, שוטה חובל, שפרסמתי כמה כתבות על קשריו וקשרי משפחתו עם סוחר הנשים הגדול דודו דגמי, תבע אותי גם הוא. התביעה הראשונה שהגיש נמחקה. כעבור זמן מה הגיש תביעה חדשה, שמתנהלת כמקובל במערכת המשפט בעצלתיים כבר כמה שנים. אחרי שזימנתי אותו להעיד בתביעה שהגיש נגדי דגמי (זוכרים?), חובל צעק עליי וקילל אותי בבית המשפט. בין היתר גם צעק שהאבא של הילדים שלי הוא קרוב משפחה שלו שהסתכסך איתו.
● אדם שהיה פעם בכיר מאוד בבנק הפועלים כתב לי שהוא יודע שהאבא של הילד שלי זה בכלל עורך שלי לשעבר, ואיים שיעביר את המידע לכלי תקשורת גדול.
● כשסיקרתי את התחום התחרותי של בנקאות ההשקעות בשוק ההון הישראלי, בתקופת הגאות בבורסה בעשור הראשון של שנות ה-2000, הפיצו עליי שמועות שהייתה לי מערכת יחסים אינטימית עם אחד מבנקאי ההשקעות ואף נכנסתי ממנו להריון. זה היה בדיוק עשר שנים לפני שילדתי את הבן הבכור שלי.
אנקדוטה רלוונטית: שלושת האבות המוצעים לא כל כך מתאימים למאפיינים של תורם הזרע שבחרתי בבנק הזרע ואמור להיות אבי שני הבנים שלי, אבל לכו תדעו.
● באחד מגלי הקורונה, בזמן שהייתי סגורה בבית עם ילדיי, אדם שאינו בריא בנפשו התחזה אליי בפורום כלשהו, התכתב בשמי עם גברים וסיפר שאני מחפשת תמיכה. הופצצתי באינספור הודעות וואטסאפ ממספרים שלא הכרתי ורצו להיפגש איתי תמורת תמיכה.
● מישהו התחזה פעם לאבא שלי וניסה להוציא את פלט הטלפונים שלי מעובדי המינהלה בעיתון שעבדתי בו. זה כמעט עבד לו. רק ברגע האחרון מנעתי את שליחת הפלט. שיטות הפעולה שלו והדרך שבה אסף מידע באמצעות שיחות טלפון עם עובדים שונים רמזו לכך שמדובר בחוקר פרטי. עוד באותו יום הגשתי תלונה בתחנת המשטרה ברחוב סלמה בתל אביב. לא יכולה לומר שהופתעתי כשהודיעו לי שהתלונה נסגרה מבלי שטיפלו בה כלל.
● מנכ״ל בנק הפועלים לשעבר ציון קינן ומנכ״לית בנק לאומי לשעבר רקפת רוסק עמינח נהגו פעמים רבות לעקוף את עורכיי ואותי ולפנות למו"ל הארץ עמוס שוקן, בכל פעם שפניתי אליהם לבקש תגובה לקראת פרסום תחקיר עליהם. בכירי בנק הפועלים נהגו לספר לאחד הקולגות שלי שהם "מכינים לי תיק" ו"אוספים עליי חומרים". חוץ מזה, חלק מאותם בכירים לשעבר בבנק הפועלים גם איימו לתבוע אותי אישית לא פעם כשפרסמתי עליהם תחקירים.
● באחת הפעמים איימו עליי בכירי הפועלים במסגרת התגובה שהעבירו. התגובה פורסמה במלואה והאיום שלהם הפך לימים לשלט על בניין ישן ברחוב יהודה הלוי בתל אביב - שבדיוק מולו ניצב הבניין הענק שבו יושבת הנהלת הבנק.
● רמי ברכה, מולטי מיליונר ומבכירי תעשיית ההון סיכון בישראל, שבתוכנית עובדה פורסמו טענות של נשים כי הטריד אותן מינית, שלח אחריי פעם חברת חקירות. ואפילו לא עבדתי על כתבה בעניינו.
● פרסמתי כתבות על מטרידנים רבים, בהם: הפרסומאי רמי יהושע, הפרסומאי טל רביב (וגם על התנהלות הבוסים שלו באותה תקופה במשרד הפרסום הענק מקאן, אילן שילוח וחנה רדו, הידועה במאבקה למען זכויות נשים, שלא טיפלו בהן כראוי) ואמנים ומרצים באקדמיה כמו חיים לוסקי ושמחה שירמן.
● סיבכתי את חיים כץ בכתב אישום בעקבות כתבה על קשריו עם הטייקון המפוקפק קובי מימון.
● דליה איציק משוכנעת כבר שנים שסיכלתי לה את הסיכוי להיבחר לנשיאת המדינה.
● לשמעון פרס באמת סיכלתי פעם התקשרות חזירית עם בנק הפועלים. הנה גם דיווח על הביטול. מי שנהנה בסוף מהסיכול הזה היה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק.
● אילנה דיין וגיא פינס נהגו להתבכיין באוזני מעסיקתי לשעבר בכל פעם שמתחתי עליהם ביקורת.
● בין שונאיי הגדולים ביותר אפשר למצוא היועץ האסטרטגי הרקוב והנאלח רונן צור, מי שמנסה בשנתיים האחרונות למתג עצמו כלוחם חסר מורא בראש הממשלה בנימין נתניהו. צור אף טרח והשקיע כסף בהכנת שני סרטונים מכפישים עליי וכמובן גם איים בתביעות. עד כה זה לא קרה.
● גם ניר חפץ, היום עד מדינה בתיקי נתניהו, לא נמנה על חובביי הגדולים. פעם ישבתי לידו בפאנל ברעננה לזכר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. אז הוא עדיין לא היה עד מדינה, אלא נחשב לאחד המקורבים של נתניהו ועבד עבור משפחתו כיועץ. כשהגיע תורי לדבר, גערתי במארגני האירוע על כך שהזמינו דווקא אותו להשתתף בפאנל שעסק בדמוקרטיה, אחרי שנים שפעל עבור אנשים חזקים ומושחתים כמו נוחי דנקנר, אפי נוה, נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות נוני מוזס. מצביעי ימין ואוהדי נתניהו שנכחו בקהל עזבו את הפאנל בכעס על דבריי.
● גילי מוסינזון הטריד אותי בלי הפסקה במשך חודשים. הוא הפיץ עליי סיפורים תלושים, כמו למשל שהוא זה שאחראי לכך שעזבתי את מקום העבודה האחרון שלי, לעג לי ברשתות החברתיות, שלח לי אינספור הודעות טקסט והציע לי להשתתף בסרטי הפורנו שלו. בשיא חוצפתו הוא גם ניסה להוציא נגדי צו הרחקה במעמד צד אחד. בחיי.
● הטייקון לשעבר אילן בן דב העיף אותי פעם מאסיפת בעלי החוב שלו. אחר כך הוא פשט רגל. אבל היה גם רגע שכל מה שהוא רצה זה לתת לי חיבוק.
● הטייקון לשעבר נוחי דנקנר הסביר לי פעם בטלפון שאני לא מבינה כלום כשכתבתי עליו ועל בן דוד שלו, יו״ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר. מפה לשם, הראשון פשט רגל ונכנס לכלא, והשני נכנס לכלא פעמיים. פה תוכלו לקרוא על העוצמה של בני הדודים שניהלו כאן טריליונים של כספי ציבור ועל האיום ששיגר לי הבנק הגדול במדינה בתגובה שלו. ויש גם את הקטע שהוא קנה עיתון בגללי (אוקיי. זו אולי הגזמה. אבל ככל הנראה תרמתי למהלך).
● אורי זכי ותמר זנדברג איימו לתבוע אותי.
● טוב נו, בעצם, מי לא?
וזאת רק רשימה חלקית, כן? הרשימה המלאה הרבה הרבה יותר ארוכה. והיא תלך ותתארך עוד המון בשנים הקרובות, אם אשרוד כמובן. הנה שוב הלינק שיעזור לי לשרוד:
יש מי שיסתכלו על הרשימה הזאת ויחשבו לעצמם, יא ווראדי, כמה אויבים יש לה. אבל מבחינתי אף אחד מהם הוא לא אויב אישי שלי, והרשימה הזאת מסבה לי בעיקר גאווה.
אמנם יש ברשימה עבריינים, חד פעמיים או סדרתיים, ויש בה גם אנשים שלא ביצעו כל עבירה מעולם ואי אפשר להאשים אותם בפלילים וגם לא בכוונת זדון.
ועדיין, כל שם ברשימה הזאת טומן בחובו סיפור על עוולות ועל רמיסה ועל דיכוי של מי שלא נמצא בעמדת כוח. במכוון, או שלא. ולכן היא מזכירה לי בעיקר כמה טוב עשיתי. או לפחות ניסיתי.
